הדרך שלי לעולם התנועה התחילה הרבה לפני שהכרתי את המושג “Movement”.

לאורך השנים התאמנתי והעמקתי בעולמות פיזיים שונים. באותן שנים לא קראתי לזה “תנועה” אלא פשוט אימונים.

רק בהמשך התחלתי להבין שכל אחד מהעולמות האלה היה חלק מחקירה רחבה יותר של הגוף, התנועה ויכולת ההסתגלות האנושית.

עם הזמן התחלתי להבין שלמרות כל שעות האימון והעומס הפיזי, משהו בתנועה עצמה הלך לאיבוד.

הגוף הפך ליותר חזרתי, צפוי וליניארי.
האתגר נשאר אבל החקירה, הגיוון ויכולת ההסתגלות של הגוף הלכו והצטמצמו. עד שהגעתי למצב שבו הפסקתי להתאמן כמעט לחלוטין במשך שנתיים.

שם התחילה החקירה שלי.

לא סביב “איך להתאמן יותר” 
אלא סביב השאלה איך הגוף האנושי באמת נועד לנוע, להסתגל ולפתח יכולות לאורך זמן.

עם השנים העמקתי בנושא מתוך ניסיון להבין מה גורם לגוף לאבד חופש תנועה, יעילות ויכולת הסתגלות.

תאונת אופנוע שעברתי בהמשך הדרך, יחד עם ההעמקה שלי בעולמות ה־Manual Therapy (טיפול מנואלי) והשיקום, חידדו עבורי הבנה משמעותית:

שיקום לא באמת יכול לעבוד בלי שינוי דפוסי התנועה שהובילו את הגוף לאותה נקודה מלכתחילה.

עם הזמן הבנתי שתנועה היא לא רק כלי לפיתוח יכולות אלא חלק משמעותי מהיכולת של הגוף להשתקם, להסתגל ולבנות מחדש חופש תנועה.

הגישה שלי מבוססת על עיקרון פשוט:
הבסיס התנועתי כבר קיים אצל כל אדם.

המטרה היא לא להכניס לגוף משהו חדש 
אלא להסיר שכבות של חזרתיות, מגבלות ודפוסים שנבנו עם השנים.